אז מה זה בעצם משמורת משותפת? תחשבו על זה רגע. כשהייתם זוג, גידלתם את הילדים ביחד. פרידה לא אמורה לשנות את זה. משמורת משותפת היא בדיוק זה – תפיסת עולם שאומרת ששני ההורים הם דמויות מרכזיות ושווות בחיי הילדים, גם אחרי שהם כבר לא גרים תחת קורת גג אחת. במקום המודל הישן של "הורה משמורן" אחד והורה שמקבל "הסדרי ראייה", כאן האחריות מתחלקת באופן מאוזן.
מעבר להגדרה: העקרונות שמאחורי המשמורת המשותפת ובשמה החדש אחריות הורית משותפת
חשוב להבין, משמורת משותפת היא הרבה יותר מסתם חלוקת זמנים טכנית ביומן. זו אמירה ברורה: אנחנו נשארים צוות הורי. שנינו אחראים, שנינו מעורבים, ושנינו חלק אינטגרלי מחיי הילדים שלנו. הפוקוס עובר מהשאלה "איפה הילד ישן הלילה?" לשאלה המהותית באמת: "איך אנחנו, כשני אנשים בוגרים, ממשיכים לגדל את הילדים שלנו ביחד, גם כשאנחנו בנפרד?".
במקום היררכיה הורית עם "בית ראשי" ו"בית משני", נוצרת שותפות מלאה. זה בא לידי ביטוי בשני מישורים עיקריים:
- חלוקת אחריות בפועל: שני ההורים שותפים מלאים ביומיום. זה לא רק לקחת את הילד לגן שעשועים בסופ"ש, אלא להיות שם לשיעורי הבית, לאסיפות הורים, לקחת לרופא שיניים ולחוג כדורגל. זו מעורבות אמיתית.
- קבלת החלטות משותפת: כל ההחלטות הגדולות – לאיזה בית ספר הילד יירשם, האם הוא צריך טיפול רגשי, באיזה חוג ישתתף – מתקבלות יחד. אין הורה אחד שהוא "הבוס".
לא רק הגדרה יבשה – בואו נדבר תכל'ס
כדי להבין את זה טוב יותר, דמיינו שאתם מנהלים עסק קטן יחד. במקום מנכ"ל אחד וסמנכ"ל, אתם שני מנכ"לים שותפים. ההצלחה של "הפרויקט" (גידול הילדים) תלויה בשניכם במידה שווה. אתם חייבים לדבר, לתאם, לקבוע אסטרטגיה ולוודא שהכל מתקתק – גם אם כל אחד יושב במשרד אחר.
המודל הזה תופס תאוצה בישראל, אם כי הוא עדיין לא הפך לברירת המחדל. נתונים מראים שבין 10% ל-15% מהזוגות הגרושים בישראל בוחרים ליישם משמורת משותפת (אחריות הורית משותפת), בין אם דרך פסיקה של בית משפט ובין אם בהסכמה ביניהם. מודל כזה דורש מההורים חלוקה מאוזנת בזמני השהות ובנטל הטיפול היומיומי.
משמורת משותפת משקפת תמורות עמוקות בחברה הישראלית. אבות היום מעורבים הרבה יותר בגידול הילדים, והתפיסה הארכאית של "חזקת הגיל הרך" (שנתנה עדיפות כמעט אוטומטית לאם) מתחילה לפנות את מקומה. הגישה המודרנית שמה במרכז את טובת הילד, וטובתו היא קשר יציב, רציף ומשמעותי עם שני הוריו. פשוט כך.
הבדלים מרכזיים בין משמורת משותפת ליחידנית
כדי לחדד את הנקודה, הנה טבלה שמסכמת את ההבדלים המרכזיים בין שני המודלים. זו השוואה מהירה שתעזור לכם להבין את התמונה המלאה.
| מאפיין | משמורת משותפת | משמורת יחידנית |
|---|---|---|
| זמני שהות | חלוקה מאוזנת ושוויונית (לאו דווקא 50-50 מדויק) | הורה אחד הוא המשמורן העיקרי, להורה השני יש "הסדרי ראייה" מוגדרים |
| קבלת החלטות | משותפת לחלוטין בכל הנוגע לחינוך, בריאות ורווחה | להורה המשמורן יש את המילה האחרונה ברוב ההחלטות היומיומיות |
| מעורבות הורית | שני ההורים מעורבים באופן שווה ושוטף ביומיום של הילד | הורה אחד נושא בעיקר הנטל היומיומי, השני מעורב בזמני הראייה |
| מזונות | לרוב מופחתים או מבוטלים, תלוי בפערי ההכנסות ובחלוקת הזמנים (על פי הלכת בע"מ 919/15) ראה ערך מזונות במשמורת משותפת | האב בדרך כלל משלם מזונות מלאים לאם המשמורנית |
| כתובת מגורים | לילד יש שני "בתים". שתי כתובות רשומות בתעודת הזהות | לילד יש בית אחד עיקרי אצל ההורה המשמורן |
בסופו של דבר, הבחירה במודל המשמורת (אחריות ההורית) תלויה בנסיבות הייחודיות של כל משפחה – היכולת של ההורים לתקשר, המרחק הגאוגרפי ביניהם, ובעיקר, מה באמת ישרת את טובת הילדים.
השינוי המשפטי שסלל את הדרך למשמורת משותפת
זה אולי יפתיע אתכם, אבל אם תפתחו את ספר החוקים הישראלי ותחפשו את המונח "משמורת משותפת", לא תמצאו אותו שם. המהפכה השקטה הזו לא נולדה בחקיקה מסודרת, אלא צמחה והתפתחה באופן אורגני, בין כותלי בתי המשפט לענייני משפחה. היא תוצר של פרשנות מודנית לחוק ותיק מאוד – חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.
בלב החוק הזה טמון עיקרון-על אחד, פשוט אך עוצמתי: כל החלטה שנוגעת לילדים חייבת להתקבל על פי "טובת הילד". בעבר, המערכת המשפטית פעלה תחת "חזקת הגיל הרך", הנחה כמעט אוטומטית שקבעה שטובתם של ילדים עד גיל 6 היא להיות במשמורת מלאה של האם. לאב, ברוב המקרים, ניתנו "הסדרי ראייה", אבל האחריות היומיומית וההחלטות הגדולות נותרו בידי האם.
מחזקת הגיל הרך לעיקרון טובת הילד
השנים חלפו, החברה הישראלית השתנתה, ויחד איתה גם התפיסה בבתי המשפט. יותר ויותר שופטים הבינו שההישענות העיוורת על חזקת הגיל הרך כבר לא תמיד משרתת את הילדים בעולם המודרני, עולם שבו אבות מעורבים הרבה יותר, רוצים להיות חלק, ומהווים דמות משמעותית בחיי ילדיהם.
כך החל תהליך הדרגתי שבו עיקרון "טובת הילד" הפך למצפן המרכזי, כשהוא גובר על כל חזקה אוטומטית אחרת. השינוי הזה הוביל את בתי המשפט לבחון כל מקרה לגופו, תוך שימת דגש על שאלות חדשות וחשובות:
- מסוגלות הורית: מידת היכולת והרצון של כל אחד מההורים לספק את צורכי הילד – רגשית, פיזית וחינוכית.
- איכות התקשורת: האם ההורים מצליחים לקיים שיח ענייני, גם אם מינימלי, בנוגע לילדים? האם הם יכולים לשתף פעולה?
- רצון הילד: ככל שהילד בוגר יותר, כך ניתן משקל רב יותר לקולו ולרצונותיו.
- הבטחת קשר יציב: ההבנה העמוקה שקשר רציף, יציב ומשמעותי עם שני ההורים הוא קריטי להתפתחות תקינה של הילד.
בפסיקות רבות לאורך השנים, שופטים החלו להדגיש כי מודל שוויוני הוא לרוב ברירת המחדל הטובה ביותר לילד. זאת, כמובן, כל עוד אין נסיבות מיוחדות שמצדיקות סטייה מכך, כמו אלימות במשפחה או היעדר תפקוד הורי משווע.
פסקי דין ששינו את המציאות
השינוי התפיסתי הזה לא נשאר רק בתיאוריה, אלא חלחל במהירות לשטח ושינה חיים של משפחות. פסקי דין תקדימיים חלחלו למערכת שבעבר ביתה ממש מגדרית והיום עו"ס לסדרי דין בעצמם כבר ממליצים בברירת המחדל על משמורת משותפת ובשמה החדש הורות משותפת.
האבולוציה הזו מראה איך מערכת המשפט יודעת להתאים את עצמה למציאות המשתנה. היא מכירה בכך שהורות אינה תפקיד בלעדי של האם, ושמעורבות פעילה ומלאה של שני ההורים היא זכות בסיסית של כל ילד.
לשקול את היתרונות והאתגרים עבור המשפחה שלכם
ההחלטה אם ללכת על מודל של משמורת משותפת היא אחת הצמתים הכי משמעותיים שתעמדו בפניהם כהורים שנפרדים. חשוב להגיד את האמת – זה לא פתרון קסם שמתאים לכולם, והוא דורש מבט מפוכח ואמיץ על התמונה המלאה: היתרונות העצומים לצד האתגרים המאוד ממשיים. לפני שקופצים למים, חובה להבין את שני צדי המטבע, כדי להעריך בכנות אם המודל הזה באמת יכול לעבוד עבורכם.
מצד אחד, משמורת משותפת יכולה להיות מתנה אדירה, בעיקר עבור הילדים. היא בונה ומחזקת קשר עמוק, יציב ורציף עם שני ההורים. במקום המודל הישן של הורה אחד "עיקרי" והורה שני שהוא "של סוף שבוע", הילד חווה שני בתים פעילים ושתי דמויות הוריות סמכותיות ומעורבות באותה מידה בחייו.
תחושת הביטחון הזו חשובה מאין כמוה. היא מפחיתה משמעותית חרדות נטישה או תחושות אשמה שהילד עלול לסחוב, כאילו הוא "אשם" בפרידה. הוא לומד להפנים שגם אם אמא ואבא כבר לא זוג, הם עדיין נשארים צוות הורים מלא ומחויב עבורו.
מבט מאוזן על היתרונות
בואו נצלול רגע לתוך היתרונות המרכזיים שהמודל הזה מציע:
- חלוקת נטל הוגנת: העומס היומיומי – הכלכלי, הרגשי והלוגיסטי – מתחלק בין שניכם. זה מאפשר לכל הורה "לנשום", להשקיע בקריירה, לנהל חיי חברה ולבנות את החיים החדשים שלו, מבלי שצד אחד ירגיש שכל האחריות נופלת רק עליו.
- מודל הורי חיובי: למרות הגירושין, הילדים רואים מולם הורים שמצליחים לתקשר, לשתף פעולה ולקבל החלטות יחד. זה שיעור לחיים על כבוד הדדי ופתרון קונפליקטים, ששום בית ספר לא ילמד אותם.
- היכרות אמיתית ועמוקה: כל אחד מכם זוכה להיות הורה במשרה מלאה ולהכיר את הילדים לעומק בכל מצבי החיים – בשגרה, בחולי, בשמחה ובקושי. זו לא היכרות שטחית של בילויים, אלא הורות אמיתית ושלמה.
נקודה למחשבה: המטרה של משמורת משותפת היא לא "צדק" מתמטי או חלוקה של 50-50 על הדקה. המטרה האמיתית, שתמיד צריכה לעמוד לנגד עינינו, היא להבטיח את היציבות והרווחה הנפשית של הילד.
ומצד שני, אי אפשר להתעלם מהקשיים. משמורת משותפת דורשת רמה גבוהה של בגרות, יכולת תקשורת וגמישות. האתגר הגדול ביותר הוא הצורך לנהל שני בתים נפרדים שפועלים בסינכרון כדי לשמור על שגרה דומה לילדים. זה דורש תיאום לוגיסטי ברמה גבוהה – מי לוקח לאיזה חוג, האם הכינו שיעורים, איפה בגדי הספורט.
מעבר לזה, המודל הזה פשוט לא יעבוד בלי תקשורת הורית בריאה. גם כשיש כעסים ומשקעים מהעבר, אתם חייבים למצוא את הדרך לדבר באופן ענייני על הילדים. זהו מבחן בגרות לא פשוט בכלל.
לפניכם טבלה קצרה שמסכמת את הנקודות העיקריות, כדי לעזור לכם לחשוב על הדברים בצורה מסודרת.
שיקולים בעד ונגד משמורת משותפת
| היבט | יתרונות פוטנציאליים | אתגרים וחסרונות |
|---|---|---|
| טובת הילד | קשר יציב ורציף עם שני ההורים. הפחתת תחושות אשמה וחרדת נטישה. חוויה של שתי דמויות הוריות מעורבות. | קושי בהסתגלות למעברים תכופים בין שני בתים. בלבול אם אין אחידות בכללים ובשגרה בין הבתים. |
| תקשורת הורית | מעודד תקשורת בונה ושיתוף פעולה. יוצר מודל חיובי לפתרון קונפליקטים עבור הילדים. | דורש רמה גבוהה של בגרות ותקשורת. עלול להיות מורכב מאוד אם קיימים כעסים ומשקעים. |
| לוגיסטיקה וכלכלה | חלוקת נטל כלכלי ולוגיסטי הוגנת. מאפשר לכל הורה גמישות רבה יותר בקריירה ובחיים האישיים. | מצריך ניהול שני בתים מאובזרים (כפל הוצאות). דורש תיאום לוגיסטי מתמיד (חוגים, ציוד, מערכת שעות). |
| רווחת ההורים | מונע שחיקה של הורה אחד. מאפשר לכל הורה זמן איכותי לעצמו ולבניית חיים חדשים. | הקרבה הגיאוגרפית הכרחית עלולה להגביל אפשרויות מגורים או קריירה. |
בסופו של דבר, ההחלטה דורשת שקלול כנה של היכולות שלכם כצוות הורי לעמוד באתגרים האלה. אין תשובה אחת נכונה, יש רק את התשובה שנכונה למשפחה שלכם.
איך בונים הסכם הורות שעובד במציאות, לא רק על הנייר
חשבו על הסכם ההורות שלכם כמו ה-GPS המשפחתי החדש. זה לא סתם עוד מסמך משפטי עם מילים גבוהות, אלא מדריך ההפעלה הפרקטי שיאפשר לכם לגדל ילדים מאושרים ובטוחים בשני בתים נפרדים. מה שמבדיל בין משמורת משותפת מתפקדת לבין כאוס מוחלט הוא הסכם מפורט, שנבנה מתוך מחשבה על הילדים.
החוכמה היא לא לנסות לנבא כל תרחיש אפשרי עד סוף העולם. המטרה היא ליצור מסגרת חזקה, אבל כזו שיש בה מספיק גמישות כדי להתמודד עם אתגרי היומיום. הסכם כזה חייב להיות תפור בדיוק למידות שלכם – לגילאי הילדים, למרחק הפיזי ביניכם ולאורח החיים של כל אחד.
תכנון חלוקת הזמנים בפועל
השאלה הראשונה שצריך לפצח היא איך מחלקים את הזמן. אין פה תשובת קסם שעובדת לכולם. המודל הנכון ביותר עבורכם תלוי המון בגיל הילדים ובאופי שלהם. זכרו, המטרה היא אחת: למזער את הטלטלה עבורם.
אלו המודלים הכי נפוצים בשטח:
- חלוקה שבועית (שבוע-שבוע): זהו מודל פופולרי שמתאים בעיקר לילדים גדולים יותר, שיכולים להסתגל לשבוע שלם בכל בית. היתרון הגדול הוא שזה מאפשר לילד "לנחות" ולהתמקם, ומפחית את תדירות המעברים המתישים.
- חלוקה באמצע השבוע (מודל 2-2-5-5): לדוגמה, הילדים אצל אמא בימים ראשון-שני, אצל אבא בשלישי-רביעי, וסופי השבוע מתחלקים לסירוגין. המודל הזה מבטיח שאף הורה לא "נעלם" ליותר מכמה ימים, והוא מצוין לילדים צעירים שזקוקים לקשר רציף עם שני ההורים.
- חלוקה לפי ימים קבועים: מודל פשוט ויעיל שבו לכל הורה יש ימים קבועים משלו במהלך השבוע. היתרון הוא יצירת שגרה ברורה ויציבה שקל לילדים להבין ולהתרגל אליה.
לפני שאתם רצים לבחור, חשוב לעצור ולשאול אם משמורת משותפת בכלל נכונה למצב הנוכחי שלכם. עץ ההחלטה הבא יעזור לכם למפות את השיקולים המרכזיים.כפי שהתרשים מראה, שני עמודי התווך להצלחה הם תקשורת טובה וקרבה גיאוגרפית. בלי אלה, הכל הופך למסובך הרבה יותר.
קביעת כללי משחק להחלטות, חגים ומה שביניהם
חלוקת ימים היא רק ההתחלה. הסכם הורות אמיתי חייב לצלול גם לשלושה תחומים קריטיים: חגים וחופשות, קבלת החלטות גדולות, והתקשורת השוטפת ביניכם.
"הסכם הורות טוב הוא כמו חוקה משפחתית. הוא לא ימנע כל ריב, אבל הוא כן ייתן לכם את הכלים והמנגנונים לפתור מחלוקות בכבוד, כשטובת הילד תמיד מול העיניים."
אלו הסעיפים שאתם פשוט חייבים לכלול:
- מנגנון לחגים וחופשות: סגרו מראש איך מתחלקים חגי תשרי ופסח (למשל, שנה-שנה), מה קורה בפורים וחנוכה, ואיך מנהלים את החופש הגדול. הסכמות ברורות מראש ימנעו 90% מהוויכוחים העתידיים.
- קבלת החלטות משותפות: הגדירו שחור על גבי לבן איך מקבלים החלטות חשובות בתחומי החינוך והבריאות. מי בוחר את הרופא? איך מחליטים על בית ספר? ומה עושים כשפשוט לא מסכימים? כדאי לקבוע מנגנון ליישוב מחלוקות, כמו התייעצות עם איש מקצוע או מגשר.
- ניהול התקשורת: הסכימו על ערוצי התקשורת העיקריים שלכם (למשל, קבוצת וואטסאפ ייעודית רק לענייני הילדים) ועל תדירות העדכונים. יש היום אפילו אפליקציות שיכולות לעזור בתיאום יומנים והעברת מידע, וזה יכול להיות פתרון מעולה.
והעיקרון הכי חשוב הוא גמישות. החיים זורמים, הצרכים של הילדים משתנים עם הגיל, וההסכם שלכם צריך להיות מסמך חי ונושם. כזה שתוכלו לחזור אליו ולעדכן אותו בהסכמה כשהמציאות דורשת זאת. בניית הסכם הורות חכם היא השקעה ישירה בעתיד השקט והיציב של הילדים שלכם.
אז מה קורה כשההורים פשוט לא מצליחים להגיע להסכמה? במצבים הסבוכים האלה, בית המשפט נכנס לתמונה. אבל חשוב להבין, תפקידו הוא לא לשמש זירה לקרבות אגו, אלא להיות הגורם המכריע ששם בראש סדר העדיפויות דבר אחד בלבד: את טובת הילד.
בשנים האחרונות אנחנו רואים שינוי של ממש בגישת המערכת המשפטית. אם פעם, כמעט באופן אוטומטי, הנטייה הייתה לקבוע משמורת יחידנית לאחד ההורים, היום המגמה מתהפכת. בתי המשפט לענייני משפחה בישראל מעודדים כיום באופן אקטיבי וברור אחריות הורית משותפת.
השינוי הזה לא קרה סתם. הוא נשען על הבנה פסיכולוגית וחברתית עמוקה, שמכירה בכך שקשר יציב, רציף ומשמעותי עם שני ההורים הוא אבן יסוד בהתפתחות התקינה של כל ילד. לכן, כשתיק מגיע לשולחנו של שופט, נקודת הפתיחה היא ששותפות הורית היא לרוב הפתרון הטוב ביותר עבור הילדים.
נקודה חשובה נוספת היא ההכרה הגוברת במעורבותם של אבות. המודל הישן של "אמא מטפלת ואבא מפרנס" כבר לא רלוונטי. בתי המשפט מכירים בכך שאבות הדור הנוכחי לוקחים חלק מהותי ובלתי נפרד בחיי ילדיהם, והפסיקות משקפות את השינוי החברתי הזה.
בסופו של דבר, המסר מבתי המשפט הוא חד וברור: הפרידה היא בין בני הזוג, לא בין ההורים לילדיהם. גם כשאין הסכמה, המערכת תפעל כדי ליצור את התנאים שיאפשרו לשני ההורים להמשיך ולמלא את תפקידם החשוב בחיי הילדים.
שאלות ותשובות: משמורת משותפת ומזונות
סביב המעבר למשמורת משותפת תמיד צפות המון שאלות, בעיקר כשזה מגיע לנושא הכלכלי הרגיש של מזונות. בואו נודה על האמת, זו טריטוריה חדשה ולא מוכרת עבור רוב ההורים, והיא מגיעה עם לא מעט בלבול ומיתוסים.
בחלק הזה נענה על השאלות הכי בוערות, ננפץ כמה תפיסות שגויות ונעשה לכם סדר בבלאגן. המטרה היא שתבינו את התמונה המלאה, בלי סיסמאות ובלי מונחים משפטיים מסובכים.
האם משמורת משותפת מבטלת לגמרי את תשלום המזונות?
זו כנראה שאלת מיליון הדולר, והתשובה הקצרה היא – לא תמיד. רבים מניחים שאם הזמן עם הילדים מתחלק שווה בשווה, אז חובת המזונות מתבטלת אוטומטית. זו טעות נפוצה, אבל המציאות המשפטית הרבה יותר מורכבת.
השינוי הגדול הגיע מפסק דין תקדימי של בית המשפט העליון (בע"מ 919/15). הפסיקה הזו שינתה את כללי המשחק וקבעה נוסחה חדשה לחישוב מזונות לילדים מעל גיל 6 במשמורת משותפת. הרעיון הוא לא רק לחלק את הזמן, אלא גם לחלק את הנטל הכלכלי בצורה הוגנת, שמתחשבת ביכולות האמיתיות של כל הורה.
אז איך זה עובד בשטח? בית המשפט מסתכל על שני דברים עיקריים:
- חלוקת זמני השהות של הילדים עם כל הורה.
- פערי ההכנסות בין ההורים.
גם אם הזמנים מחולקים חצי-חצי על הדקה, אבל קיים פער משמעותי בשכר – למשל, אם הורה אחד מרוויח משמעותית יותר מהשני – סביר מאוד שעדיין יוטל עליו תשלום מזונות. למה? כי המטרה היא להבטיח שלילדים תהיה רמת חיים דומה ויציבה בשני הבתים, ולא ליצור פערים שיפגעו בהם.
מה קורה אם הורה רוצה לעבור לעיר רחוקה?
מעבר למקום מגורים מרוחק, או בשפה המקצועית "הגירה פנימית", הוא אחד האתגרים הכי גדולים שיכולים לטרוף את כל הקלפים במשמורת משותפת. כל הרעיון של המודל הזה נשען על קירבה גיאוגרפית שמאפשרת לילדים לשמור על שגרה יציבה של בית ספר, חוגים וחברים.
לכן, החוק מאוד ברור בעניין הזה: מעבר דירה משמעותי שמקשה על קיום ההסדר דורש הסכמה מפורשת של ההורה השני. אם אין הסכמה כזו, ההורה שרוצה לעבור חייב לקבל אישור מבית המשפט.במצב כזה, המצפן היחיד שמנחה את בית המשפט הוא טובת הילד. השופט יבחן בקפידה למה רוצים לעבור, איך זה ישפיע על הקשר של הילד עם ההורה השני, ועד כמה זה יטלטל את עולמו. ברוב המכריע של המקרים, בית המשפט לא יאשר מהלך שפוגע באופן מהותי בהסדר הקיים וביציבות חייו של הילד.
האם בית המשפט יכול לכפות משמורת משותפת גם כשההורים לא מסכימים?
בעבר, הגישה הייתה שמשמורת משותפת יכולה לעבוד רק אם שני ההורים מסכימים עליה ויש ביניהם תקשורת מעולה. זה היה תנאי סף, מה שהשאיר משפחות רבות מחוץ למודל הזה, גם במצבים שהוא היה יכול להיות הפתרון הטוב ביותר עבור הילדים.
היום, הגישה הזו השתנתה לגמרי. בית המשפט בהחלט יכול לקבוע משמורת משותפת גם כשיש סכסוך וההורים לא מסכימים ביניהם. זה יקרה כשהשופט, אחרי שבחן את כל העדויות והראיות, מגיע למסקנה שזהו ההסדר הנכון ביותר עבור הילד ושני ההורים מסוגלים, למרות הקונפליקט, לשתף פעולה ברמה המינימלית הנדרשת כדי לנהל את חיי ילדיהם.
ההבנה כיום היא שזכותו הבסיסית של כל ילד היא קשר יציב ורציף עם שני הוריו, ואסור שהסכסוך בין ההורים יפגע בזכות הזו. לכן, בתי המשפט נוטים יותר ויותר לראות במשמורת משותפת את ברירת המחדל הטובה ביותר, כל עוד לא הוכח שהיא פוגעת בילדים.
תהליך גירושין, בטח כשיש ילדים בתמונה, הוא מסע מורכב וטעון רגשית. להבין את האפשרויות שעומדות בפניכם זה הצעד הראשון בדרך להבטיח עתיד יציב לכם ולילדים. במשרד אביחי בן דוד – עורך דין לענייני משפחה, אנחנו כאן כדי להעניק לכם ליווי מקצועי, אישי ורגיש שיעזור לכם לקבל את ההחלטות הנכונות ביותר למשפחה שלכם. למידע נוסף ולקביעת פגישת ייעוץ, בקרו באתר שלנו או פשוט השאירו פרטים ואנו כבר נתאם אתכם את פגישת הייעוץ.
